אני גרה בדירת חדר הממוקמת בנוחיות מעל תחנת אוטובוס, מול בית ספר תיכון רעשני על רחוב סואן שגורם אפילו לזכרים דומיננטיים לפחד להגיע אליי בשעות הלילה המאוחרות, השכונה אינה מוארת, סוחרי סמים ממוקמים אסטרטגית, זונות ועובדים זרים שדווקא הם נוסכים בי תחושת בטחון.
הדירה כמעט תמיד מבולגנת, כלים בכיור, בגדים מגובבים על הרצפה, אוכל של החתול מפוזר ברחבי החדר, ניירות טואלט משומשים פזורים.
ברז המים הקרים לא עובד בכיור הכלים, אז בכל פעם שאני מדליקה את הדוד אני לא יכולה לשטוף כלים, עד שאני מסיימת את המים. לסיים אותם היא משימה די קלה כיוון שהדוד שלי פצפון ומספיק למקלחת קצרה בלבד.
אני בעבודה כרגע, כל כך מחכה לרגע בו אוכל לקום במהרה, לארגן את דבריי ולטוס לגן העדן שתיארתי קודם. הבית נראה לי כמו התגשמות הפנטזיה הגדולה ביותר שלי, כמו המיקום של אושרי, או לפחות נווה מדבר בתל אביב הצחיחה.
רוצה הביתה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה